ביאור:בראשית ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית ב ב: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה."

תרגום ויקיטקסט: ביום השביעי, אלהים כילה (השלים את התכלית של) מלאכתו אשר עשה בבריאת העולם; והוא שבת מ(הפסיק לעשות את )כל מלאכתו אשר עשה בבריאת דברים חדשים בעולם.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב ב.


האם היתה או לא היתה מלאכה ביום השביעי?[עריכה]

בתחילת הפסוק נאמר שה' כילה את מלאכתו ביום השביעי - ומכאן שבמקצת היום השביעי עדיין עשה מלאכה. בסוף הפסוק נאמר שה' שבת ביום השביעי - ומכאן שביום השביעי כבר לא עשה כל מלאכה?! - כמה תשובות:

1. לפי הפשט, "כלוי מעשה איננו מעשה; כאילו אמר 'לא עשה מעשה', וכן פירוש 'ויכל' גם 'וישבת'" (אבן עזרא), ודומה לזה (שמות יב טו): "אך ביום הראשון תשביתו שאור", "שאין הכונה לבער החמץ ביום ראשון של פסח, אבל הכונה בו: כשיגיע יום ראשון של פסח כבר יהיה החמץ מושבת מבתיכם" (בחיי).

2. היום השביעי עצמו הוא הדבר האחרון שנברא: אלהים כילה את מלאכתו בכך שעשה את היום השביעי, יום המנוחה (בראשית רבה י ט): "משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה. כך, מה היה העולם חסר? שבת". העשיה אינה שלמה אם אין מנוחה אחריה.

3. ויכל - מלשון תכלית. תכלית הבריאה היתה ליצור ברואים המסוגלים להתקיים באופן עצמאי, ולפעול ולהתנועע ולהוליד דומים להם. אולם בששת הימים הראשונים כל הברואים היו תלויים במאמר ה', ולא היה להם קיום עצמאי. רק כשה' שבת ממלאכתו התחילו הברואים לפעול באופן עצמאי, ולכן רק ברגע זה - ביום השביעי - הושלמה תכלית הבריאה. והחלק השני של הפסוק, "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו - בא להגיד, שכאשר התחילה ההוויה הטבעית, נפסקה ההוויה האלהית, שלא פעל עוד יתברך דבר מהפעולה הנפלאה שפעל בששת הימים" (אברבנאל).

4. הבריאה הסתיימה בדיוק בנקודת-הזמן שבין היום השישי ליום השביעי (בראשית רבה י ט): "נכנס בו כחוט השערה", "ונראה כאלו כלה בו ביום" (רש"י), "בתחלת היום השביעי, שהוא הרגע בלתי מתחלק, אשר הוא ראשית לזמן העתיד, ואינו חלק ממנו" (ספורנו). אמנם בימינו מקבלים את השבת כמה דקות לפני סוף היום השישי, כיוון שאנחנו מוגבלים ולא יודעים את הרגע המדוייק שבו נכנסת השבת, אבל ה' כמובן ידע את הרגע המדוייק וסיים לעבוד בדיוק ברגע המעבר ביום היום השישי לשביעי

5. ולפי הסוד, "רמז לך כי כל המלאכות תכלינה באלף שביעי, והוא מה שאמרו ז"ל "וחד חריב"... ובכאן רמז שתחזור המלאכה אחר האלף השביעי" (בחיי).

וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה[עריכה]

וַיְכַל - כילה, סיים, חדל לעבוד. רשימת העבודות והימים מתוארת בפרק א בבראשית. מהמפץ הגדול, בריאת האור, ליצירת גלקסיות סביב חורים שחורים, ליצירת שמשות וכוכבים, להקמת כדור הארץ והחיים עליו. אלוהים היה מרוצה מעבודתו, (בראשית א לא): "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". וכך מתחיל היום השביעי לאחר סיום העבודה הגדולה.

וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה[עריכה]

אלוהים שבת, הפסיק לעבוד. זה רמז מה אנו צריכים לעשות בשבת, אבל לא נאמר שאלוהים לא עשה דבר. הוא רק שבת ממלאכתו.

מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה[עריכה]

פעמים בפסוק נאמר "מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה". יש כאן דגש חשוב על מה שהוא עשה עד רגע זה, בעבר. לאחר שאלוהים יצר את כל המערכת הענקית הזאת שנעה ביקום, דברים המשיכו לקרות מעצמם. התנגשות בין גלקסיות, פגיעות בין כוכביות, התפזרות מחצבים לכוכבים, אבולוציה של חיות וצמחים, וכו. כל התהליכים האלה לא נגמרו והם ממשיכים, וכל עוד אלוהים חושב שזה 'טוב מאוד', או לפחות לא יהרוס את כל היקום, המערכת ממשיכה, ואלוהים רק בוחר לעצמו, מה ומתי לעשות דברים אחרים.